חמישה פרקים לשינוי שלי

פרק ראשון: 2 סנט של השראה

עברתי מעולם ההייטק לעולם הפסיכולוגיה, החודש קיבלתי את אישור המחלקה על "סגירת התואר השני" - מאסטר בפסיכולוגיה. כן, ככה זה נקרא כשאתה מסיים את כל חובותיך ומודיעים לך שקבלת את הזכאות לתואר. יותר משנתיים עברו מאז התחלתי את הלימודים.

במהלך הקריירה ראיתי אנשים עושים שינוי. ענבר עברה להיות קונדיטורית. למרות ששמחנו ופרגנו, התבאסנו שלא נהנה עוד מהעוגות שלה במטבחון. דן הפך למורה דרך, נפרד מקירות הקיוביק והשאיר לנו את הכיסא הארגונומי שלו. אסף עבר לחינוך, והיום הוא מורה לפיזיקה נערץ בתיכון...

אני? לא יכולתי לדמיין את השינוי שאליו קפצתי. סיפורי הקונדיטוריה, שביל ישראל, או חוקי ניוטון לא הכינו אותי לחוויה האישית שלי. המעבר מתפקידי ניהול ופיתוח ומעולם הייטק סופר-טכנולוגי לתחום הפסיכולוגיה הוא מסע מרגש, בונה, מרחיב דעת, קשה, ולא טריוויאלי.

 

פרק שני: רכבת לאן?

בהייטק עסקתי בחדשנות: מערכות תומכות אדם, בינה מלאכותית, רובוטים,.... עזרנו למשתמשים לבצע פעולות בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שעמדה לרשותנו. המעבר שלי לפסיכולוגיה – אל הניסיון להבין את התנהגות הפרט בחברה – היה בלתי צפוי. לא חיכיתי לרגע שכולו היגיון צרוף או פתרון משוואה שזו הייתה התוצאה שלה. מעבר להיכרות שלי עם עצמי, הניעו אותי האמונה והמחשבה שהאפשרות להיות רב תחומי תיפתח לי גשר בין עולמות, צורות הסתכלות יחודיות, וזוויות חדשות שלא הכרתי.

ביום הראשון ללימודים עליתי על הרכבת לתחנה הבאה במסע שלי. יוצא מתחנת הכרך – בנימינה, דרך רעש המקלדות וריח הקפה בהרצליה, תל-אביב סבידור-מרכז הסואנת, אל השקט המדברי של באר שבע – בואך תחנת "באר שבע אוניברסיטה".

פרק שלישי: המערה הכחולה שלי

המעבר מתעשיית המדעים המדויקים לעולם מדעי הרוח והחברה הוא כמו מעבר ממטרופולין לאוקיינוס כחול. היו ימים שבהם הרגשתי כמו דג מחוץ למים, מנסה לנשום חמצן של דיסציפלינה שלא הכרתי. ההתמודדות של הייטקיסט חוקר בשדה של פסיכולוגיה משולה כנראה להתמודדות של פסיכולוג המנסה להיות סטרטאפיסט. אפשרי, אבל יש הרבה מה ללמוד, והרבה ניסיון לצבור לאורך הדרך. ההבדל הגדול שבין שני העולמות הוא שהפך את המסע למרתק ומשמעותי כל-כך עבורי, למאתגר, ובטח לא מור-אוף-זה-סיימ!

האוקיינוס שלי הוא "קבלת החלטות", אזור מפרץ הבוֹרוּת מרצון (Willful Ignorance Bay). שם מעדיפים להישאר בוּרים ולקבל החלטות מבלי לדעת יותר מדי. בתזה שלי צללתי למערה הכחולה הנקראת – "הימנעות משאלת שאלות רגישות בהקשר של אמון בין-אישי". כולנו חיים את ההתמודדות וההטייה בדרך זו או אחרת.

פרק רביעי: אנשים - גשר

מצאתי שגשר רחב עבורי בין התחומים הוא - "אנשים", (ופחות תחומי מחקר שיכלו לחבר ביניהם, כמו זיהוי מבנה אישיות במודלים של LLM, או ביטוי לתופעה חברתית בתוצרים של בינה מלאכותית). אנשים הם אלה שעבדתי איתם, ניהלתי, בניתי איתם מוצרים, חברי הסגל במחלקה, המנחה שלי, והשותפים שלי ללימודים. אנשים הם גם עולם התוכן שלי – עברתי ממוצרים תומכי אדם, לניסיון להבין את האדם. האנשים החדשים בחיי בשנים האחרונות מעניקים לי משמעות חדשה – אני מלווה, מאמן, ותומך בעובדים, מנהלים ובכירים - יקרים מאוד לליבי. ללא השינוי הזה לא הייתי זוכה להכיר, להניע שינוי אצל אחרים, ולהיות שותף לשבירת תקרות זכוכית. אם קיבלתם את ההזדמנות להיות "איש של אנשים" בעשייה שלכם  – קיבלתם בעייני מתנה.

פרק חמישי: אז מה עכשיו?

אני כבר בדוקטורט, נע במרחב "תל אביב סבידור-מרכז" - "באר שבע אוניברסיטה" , צולל עמוק במפרץ הבוֹרוּת, וחוקר את הדבר הבא. במקביל, הקליניקה שלי בתל אביב, אני עובד עם הייטקיסטים כפי שרציתי, נהנה מהזכות הגדולה להיות שותף למסע שלהם בחיים. את תחום המחקר שלי וניסיון החיים שלי אני נהנה לחלוק במפגשים בפורומים שונים (מוזמנים ליצור איתי קשר בפרטי).

חמש תובנות שתוכלו לקחת מהניסיון שלי (קלישאתי, ובכל זאת) -  

• אומץ הוא היכולת להתגבר על חשש, לא יותר.

• תשאלו, אל תפחדו לשאול שאלות.

• היו בטוחים שתלמדו לשחות בים לא מוכר.

• שינוי הוא לא אויב, הוא מורה.

• רב-תחומיות היא עוד דרגת חופש.

•