לעוף או לתפוס?

מי לא מכיר את הטרפז המעופף, זה שהלכנו לראות בקרקס - אומני אקרובטיקה מתנדנדים על שני טרפזים ומבצעים עזיבות וסלטות. האחד הוא התופס (Catcher), והשני הוא המעופף (Flier). המעופף, מלהטט בסלטות ומיני אקרובטיקה, ואילו התופס אכן תופס (למזלו של הראשון) ושב ומשחרר אותו לדרכו. הלהטוט המבריק הומצא ב- 1859 על-ידי צרפתי בשם ז'ול לאוטארד, שחיבר בר לכמה חוטי מאוורר מעל בריכת השחייה באולם ההתעמלות של אביו בטולוז. לאחר תרגול טריקים מעל הבריכה, ביצע את מעשהו בסירק נפוליאון [1] (הידוע כיום כ- Cirque d'hiver) וזכה שבגד הגוף המסורתי של המעופף, ה"לאוטארד", יקרא על שמו.

איך קרה שלאוטארד היה מוכן לקחת את הסיכון ולהיהרג? בשנים הראשונות של הופעותיו של מר לאוטארד, לא הייתה לטרפז המעופף רשת הביטחון, אולי כמה מזרונים [2].

אנחנו חושבים על הקרקס כמיקרו-קוסמוס שהכל מותר בו, אך בחיינו שלנו נרתעים מלבדוק - האם אנחנו מרשים לעצמנו לקחת סיכון ולעוף? מתי אנחנו עפים או מעדיפים לתפוס? עד כמה אנחנו סומכים על התופס שלנו בעת לקיחת הצעד? מהן דרישות הסף לרשת הביטחון שבה בחרנו לפני שהעזנו לקפוץ? ובעצם - עד כמה אנחנו נוטלי סיכון ומתי אנחנו מוכנים לעשות זאת?

אנחנו נוטים לחבר את מושג הסיכון לכלכלה התנהגותית למושגים של רווח או הפסד - האם אנחנו מוכנים לקחת סיכון אל מול האפשרות שהפעולה שלנו כרוכה בהפסד. להשקיע במנייה או לא? אלא שסיכונים שאנו לוקחים הם לאו-דווקא בעלי פוטנציאל להסתיים בתוצאות הרות אסון בעולם הפיזי/חומרי. לקיחת סיכון יכולה להסתיים בפגיעה בממד חברתי או רגשי.

לפעמים נעיד על חבר קרוב כ-"אוהב סיכון" ונתייחס לתכונה כמאפיין אישיותי. אכן, יש כאלה שיחוו כישלון בעקבות לקיחת סיכון כאירוע הרסני ואילו אחרים יראו בנטילת הסיכון בעיקר את ההזדמנות, יתאוששו מהר, וימשיכו לאירוע הבא. מסתבר שלקיחת סיכון תלויה בגורמים נוספים.

אם אתם רוצים להרשות לעצמכם לקחת סיכון, או בוחרים להיות שונאי סיכון, הנה כמה דוגמאות שיעזרו לכם להבין את נטיות הסביבה שבה אתם חיים -

1. יתרון למאמינים. ע"פ מחקר שנערך ע"י דניאלה קופור מאוניברסיטת סטנפורד, מסתבר כי אזכור של המושג "אלוהים" (God) יכול לעודד אנשים לקחת יותר סיכונים. אפקט זה הופיע חזק יותר בקרב אנשים שתופסים את אלוהים כמקור מהימן לבטיחות והגנה מאשר בקרב אלה שלא. [3]

2. לקיחת סיכון היא יכולת נרכשת. לא תפתיע אתכם הגישה המקובלת שבני נוער לוקחים סיכונים באופן אימפולסיבי משום שאינם מבינים את הסיכון ואינם מסוגלים לחזות את התוצאות. אלא שמחקר שנערך ע"י דניאל רומר, מראה כי למרות שלמבוגרים נראה כי בני נוער פועלים בצורה מסוכנת, יש להם יכולת גבוהה ללמוד במהירות מהצלחה או אי-הצלחה של ההימור שלהם, ולא לחזור שוב על פעולה שתוצאתה הייתה לא טובה. הם מביאים לידי ביטוי מנגנוני למידה המאפשרים תכנון והוצאה לפועל של התנהגות. [4]

3. אמרו לי מי חברכם ואומר לכם מי אתם. במחקר שערך שינסוקה סוזוקי, מ- Caltech Brain Imaging Center, צופים אשר צפו בהעדפותיהם של עמיתים לנטילת סיכונים, החלו לשקף העדפה דומה בהתנהגותם - מה שנקרא "אפקט הדבקה". הם אימצו התנהגות של שונאי או אוהבי סיכון, מבלי שראו את תוצאת ההימור. [5]

4. מגוון מגדרי. מתח מגביר את ההבדלים בין המינים באסטרטגיות המשמשות במהלך החלטות מסוכנות, גברים לוקחים יותר סיכון ונשים לוקחות פחות סיכון תחת לחץ. הבדלים מגדריים אלו בהתנהגות קשורים להבדלים בפעילות ב-insula וב-dorsal striatum, אזורי מוח המעורבים בסיכון מחשוב ובהכנות לפעולה. [6]

רוצים לקחת את הצעד הבא? מה עוצר בעדכם?

---

[1] סירק נפוליאון, הידוע כיום כ- Cirque d'hiver

[2] היום, רוב הלוליינים נעזרים ברתמת בטיחות בשעה שהם מתאמנים, ולטובת ההופעה עצמה הם לומדים כיצד ליפול בבטחה לרשת ביטחון במקרה שפספסו תפיסה או נפלו במפתיע מהבר או מהתופס. אך גם היום תאונות טרפז קורות, ולפעמים התעלול מסתיים במוות.

[3] יתרון למאמינים. Anticipating Divine Protection? Reminders of God Can Increase Nonmoral Risk Taking

[4] לקיחת סיכון היא יכולת נרכשת.

Beyond stereotypes of adolescent risk taking: Placing the adolescent brain in developmental context.

[5] אמרו לי מי חברכם ואומר לכם מי אתם.

Behavioral contagion during learning about another agent’s risk-preferences acts on the neural representation of decision-risk

[6] מגוון מגדרי. Risk and Reward Are Processed Differently in Decisions Made Under Stress

Unknown artist. Publisher: Calvert Litho Co., Detroit, Michigan - This image is available from the United States Library of Congress's Prints and Photographs division under the digital ID cph.3b49215